>

ההיסטוריה האנושית של ים המלח

ים-המלח וסביבתו הם אחד האזורים המרתקים והסוערים ביותר בתולדות ארץ ישראל. אוצרותיו החומריים ואופיו הייחודי הפכו את הים, חופיו והמצוקים הסמוכים לסביבה בה פעלו מלכים ומורדים, מצביאים ופשוטי עם, סוחרים ממולחים ואנשי רוח מעמיקי מחשבה. הסקירה הבאה נועדה לתאר בקצרה את מעשיו של האדם במקום הנמוך ביותר בעולם.

 

מזג האוויר הקשה  וריכוז המלח שבמימיו לא תרמו לתדמיתו של הים המיוחד, בטח שלא בעידן האחרון, בו הנוחות וההתנתקות מהטבע הפכו לאופנה מובילה.  אך מי שמכיר את ההיסטוריה של ים-המלח וחופיו יודע שתמיד היתה זו סביבה תוססת ומיוחדת, ולא אחת היו האירועים שהתרחשו כאן, במקום הנמוך ביותר בעולם, בעלי חשיבות והשפעה על העולם כולו.

 

שלושה גורמים שבעידן המודרני נזקפים לחובת הים ופוגעים בתדמיתו, הם דווקא יתרונתיו הגדולים של האזור לכל אורך ההיסטוריה:

 

א.     מזג האוויר

נכון, חם כאן. אבל בתקופות בהן כדור הארץ היה קר יותר, החיים בבקע ים-המלח היו נעימים והתאימו לצמיחתה של תרבות אנושית וחקלאות מתקדמת. גם היום מזג האוויר משמש יתרון לחקלאי האזור. ההבשלה המוקדמת נותנת יתרון משמעותי מול מתחרים בארץ ובעולם. ואלה שבחרו לחיות כאן מתמכרים במהרה  ליובש ומעדיפים להתרחק מהלחות המעיקה של המרכז.

 

ב.     מלח

האדמה המלוחה והמים המלוחים  היא המתנה הכלכלית הקדומה של האזור. השליטה על מקור המלח הגדול היתה בעלת ערך כלכלי אדיר. מי ששלט במלח בעולם הקדום שלט ביכולת לשמר מזון. ללא מלח אי אפשר היה להמליח מזון ולשמרו לפני עידן החשמל והמקררים. גם היום משמשים המינרלים שבמים מקור פרנסה – האשלג, הברום והמגנזיום הם אוצרות כלכליים חשובים ביותר לכלכלת האזור ולכלכלת ישראל. המלח הרב תורם גם לתיירות – בלעדיו לא היו צפים המבקרים במי הים, ובכלל - בלעדי המינרלים שבגוף המים ובבוץ שעל החוף לא היה ערך בריאותי לרחצה בים.

חומרים נוספים מלבד המלח היו יקרי ערך מימי קדם. הבולט שבהם היה האספלט, שגושיו הגדולים היו נפלטים מקרקעית הים ושימשו לאיטום. האספלט של ים-המלח נחשב לאיכותי ביותר ומחירו בשווקי העולם הקדום היה בהתאם.

ג.      מיקום בין המדבר לבין הארץ הנושבת

ממזרח לים נפרס המדבר הערבי הגדול. ממערב לו – ירושלים וחופי הים התיכון. נקודת מפגש זו שימשה תמיד מקור לפעילות תרבותית מפרה ותוססת. לא לחינם פעלו מאמיני שלוש הדתות הגדולות בסביבת ים-המלח, ולא לחינם עוטפים את הים מכל הכיוונים אתרים היסטוריים רבי חשיבות.

 

ים-המוות, הוא אם כן, ים של חיים. הסקירה הבאה נועדה לתת תמונה מאוזנת ומפורטת של ההתרחשויות ההיסטוריות באחד האזורים המיוחדים בעולם.

 

 

ימי קדם

 

מאות אלפי שנים פועל האדם בסביבת ים-המלח. האדם הקדמון שיצא מיבשת אפריקה לכיוון אירופה ואסיה צעד כאן. העיר העתיקה ביותר  בעולם, יריחו, מעידה על קיום חיי קבע באזור כבר לפני 10,000 שנה. כן, כשבמרבית העולם נעו בני אדם כשהם מלקטים מזון, כאן כבר אגרו תוצרת חקלאית במחסנים, ויתכן שגם ניהלו מסחר.

 

למרות המיקום המיוחד – בין הארץ הנושבת לבין המדבר הגדול, ידעו תושבי ים-המלח וסביבותיו להגן על אוצרותיהם והישגיהם תקופות ארוכות. מדי פעם, בעיקר כשלא נמצא כח מרכזי חזק שיגן על הישובים הנושקים למדבר, נהרסה האחיזה האנושית הקבועה באזור והנוודות והמלח חזרו לשלוט. זו הסיבה שים-המלח היה תמיד יעד לנוכחות של עשירי הארץ הבונים בה את ארמונותיהם מצד אחד, ומקום המסתור של מורדים ונרדפים, שידעו למצוא במדבר הקרוב לירושלים מקום מקלט והיערכות מחדש.

 

היסטוריה ארוכה ומגוונת כתב האדם באזור. מימי התישבות הקבע הראשונים, דרך התפתחות הקרמיקה והמתכת, המסחר והחקלאות. לפני 5,000 שנה חיו ופעלו באזור קהילות מפותחות. אלה השאירו ישובים, בתי קברות, אתרי פולחן, מוקדי תעשיה קדומים ודרכים עתיקות  המעידים על חיים ועל צמיחה תרבותית.

 

תקופת המקרא

 

בתקופת המקרא היה האזור תוסס ביותר. אברהם נלחם כאן במלכי הכיכר. לוט פעל כאן וסיפור משפחתו כמו גם אירועי סדום ועמורה מוכרים בעולם כולו.

לפי מספר מחקרים נכנסו מסביבת ים-המלח והירדן בני ישראל במסעם לכיבוש הארץ המובטחת לפני כ-3300 שנה.  המלך דויד הסתתר כאן מחשש שיפגע על ידי שאול. אליהו הנביא ואלישע פעלו כאן, ומכאן עלה אליהו במרכבת אש לשמים.

מצודות ומבני משמר הוקמו כאן כדי להגן על ירושלים וכדי לבצר את הנוכחות של השלטון המרכזי בארץ.

הורדוס פיתח ובנה כאן לא רק ארמונות, אלא גם מערכת החקלאית בעלת ערך כלכלי רב.

הנבטים, הסוחרים נוודי המדבר, עברו גם כאן. נוודי מדבר חיו כאן מאז ומעולם, ועד היום נמשכת התמודדותם עם חיי הקבע שהולכים ותופסים להם מקום גם בלב השממה. בימי בית המקדש השני צמחה החקלאות באזור והגיעה להישגים אדירים. בשמים שגודלו כאן היו שווים את משקלם בזהב ואיכותם היתה לאגדה בעולם כולו.

ארמונות פאר ומטעים גדולים קישטו את האזור שהיה לפרקים למוקד נופש של עשירי הארץ ובני חסותם.

 

האדם לא חדל לפעול כאן גם בימי מרד. בסוף תקופת הבית השני פעלו באזור ים-המלח קבוצות מתבודדים שאורח חייהם נחקר ומתואר עד היום כסיפור מופלא של התנזרות מחיי עושר ותפנוקי החיים. כת מדבר יהודה, שאנשיה כונו גם "איסיים",  התמקדה בחיי חברה ורוח עשירים.   האיסיים, שפעלו לאורך חופי ים המלח הפכו עוד בימיהם לאגדה, והיום הם יעד למחקר ולמידה בעולם כולו. קבוצות אחרות של מורדים חיו גם הן כאן. סיפור המאבק לחירות של מתבצרי מצדה הקנאים הפך מזמן לבעל ערך עולמי ולנכס תרבותי היוצא הרחק מעבר לגבולות מדבר יהודה וים-המלח.

 

באותה תקופה, על גדת הירדן לא רחוק מחוף ים-המלח, פעלו מורדים אחרים. יוחנן המטביל וישו תלמידו היו למייסדי הדת הנוצרית ולמחוללי אחד השינויים הגדולים בהיסטוריה האנושית – התפשטות האמונה באל אחד ברחבי העולם כולו. את מבחנו הגדול מול השטן עבר ישו לפי האמונה הנוצרית ביריחו.

 

בימי רומא וביזנטיון

 

גם לאחר חורבן בית המקדש חיו בני אדם בסביבה.

המרד הבא, מרד בר-כוכבא, הותיר גם הוא את רשמיו באזור ים-המלח. במערות שבצוקים הגבוהים נמצאו עדויות מצמררות לתופת שעברה הקהילה היהודית שחיה באותה תקופה באזור. מסמכים וממצאים ארכיאולוגים אחרים מעידים על כך שיהודים המשיכו לחיות באזור ים-המלח ומדבר יהודה גם לאחר המרד הגדול וחורבן ירושלים. בעין-גדי התבססה קהילה חזקה שהצליחה לשרוד בחכמה רבה למרות העוינות הרומית. אתרים רבים באזור נחרבו על ידי הצבא הכובש. עין-גדי נותרה נווה מדבר פורח וקהילתה התקיימה עוד מאות שנים לאחר החורבן.

בין המאות הרביעית לשביעית פעלו באזור קבוצות שונות, הגדולה והמפורסמת שבהן היתה קהילת הנזירים הנוצרים שפעלו במדבר יהודה ובים-המלח בתקופה הביזנטית. אלפי נזירים החיו את מדבר ואת חופי ים-המלח כשהם בונים בו את מנזריהם ואת אתרי ההתבודדות שלהם.

 

הכיבוש הערבי והתקופה הצלבנית

 

במאה השביעית נכבש האזור תחילה על ידי הפרסים ואחר כך על ידי הערבים, והחלה תקופה חדשה באזור. התרבות הערבית הותירה גם היא ארמון מפואר ביריחו, ארמון הישאם. השלטון הערבי, ואחריו השלטון הצלבני הנוצרי, יצרו חיבור מעניין בין שני עברי הים והירדן. מצודות הוקמו עמוק בלב המדבר במזרח, אתרים חקלאיים פותחו והשייט בים-המלח היה לחלק מחיי היום-יום. 

 

גם הממלוכים, ששלטו באזור אחרי נפילת הצלבנים, הותירו כאן את רישומם : נבי מוסא נבנה על ידי השולטאן הממלוכי בייברס בשנת 1265.  המקום בו לפי האמונה המוסלמית נקבר משה, נמצא על סף השער לים המלח, על הדרך מירושלים ליריחו.

כך נוצר מפגש דתי-לאומי רב משמעות בצפון ים-המלח : לפי היהודים ראה משה את הארץ מהר נבו ולא נכנס אליה. לפי המוסלמים נקבר משה ממול, בנבי מוסא. ולפי הנוצרים ערך השטן לישו את מבחן האמונה החשוב על המצוק המשקיף על העיר יריחו, המקום בו עומד מנזר הקרנטל ומזכיר עד היום את 40 היום והלילה שארך המבחן ההוא.

שלוש דתות, שלוש אמונות וחגיגה אחת גדולה: בחג הפסח, כשהיהודים קיימו את מנהג העליה לרגל לירושלים, יורדו הנוצרים לטבול בירדן – והמוסלמים ציינו את "חגיגות נבי מוסא".

 

את הממלוכים ירשו העות'מאנים-הטורקים, ששלטו כאן ארבע מאות שנים. אלה נאחזו בחוף ים-המלח והשתמשו בו למטרות כלכליות. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל על החוף בסיס צבאי טורקי-גרמני. הקרבות שנערכו כאן בין הבריטים לבין הטורקים היו חלק חשוב ממהלך הכניסה של הבריטים לארץ ולעבר הירדן המזרחי.

 

ההתישבות הציונית

 

עוד במהלך המאה ה-19 פקדו את האזור חוקרים ומגלי ארצות שהעידו על אוצרות ים-המלח ועל אתריו המרשימים. חלקם שילמו בחייהם על התעוזה שגילו בבואם לאזור המרוחק והמסוכן, אך המידע שהביאו לארצות המערב היה הבסיס לפעילות העתידית של מעצמות המערב במזרח התיכון בכלל ובים-המלח בפרט.

המנדט הבריטי קבע את גבולות הארץ בשנת 1917, והפך את הירדן לגבול שבהמשך היה לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה והמדיניות של המזרח התיכון. היסודות להקמת מדינה ערבית בעבר הירדן המזרחי ולמדינה יהודית בעבר הירדן המערבי הונחו אז, עם הצהרת בלפור.   

 

בשנות השלושים התבססה האחיזה היהודית באזור ים המלח. נסיונות להאחזות יהודית נעשו עוד במהלך המאה ה-19. פתח תקווה, המושבה הראשונה, אמורה היתה לקום באזור יריחו בשנת 1875. בשנת 1895 נאחזו יהודים ראשונים בעיר יריחו, שהיתה ריקה כמעט לחלוטין מתושבים ערבים.

חברת האשלג הא"י, בהובלתו של משה נובומייסקי,  היתה הגורם המרכזי בישוב האזור בין השנים 1925 ועד 1948. לאחר מספר שנים בהן פעל באזור כמעט לבדו מוסיה לנגוצקי איש החברה, הגיעו לאזור מאות יהודים והתיישבו על חוף ים-המלח. תחילה התישבו במבני פועלים על החוף, בהמשך הוקמה עבור משפחות העובדים השכונה העברית, אחר-כך התישבו פועלים בסדום הרחוקה ובשנת 1939 הוקם קיבוץ בית הערבה, סמוך לירדן צפונית למפעל האשלג.

מאות בני אדם: יהודים, ערבים, שכירי חברת האשלג ופועלים חברי הקיבוץ המאוחד  חיו בדרום ובצפון ים-המלח בשנות השלושים והארבעים.

עד שנת 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, חיו על חוף ים-המלח הצפוני כ-1000 יהודים. על הים נעו כלי שייט שחיברו בין החוף הדרומי והצפוני. מסילות רכבת הובילו תוצרת יקרה של המפעל, שיירות יצאו לירושלים ומשם רכבות לחיפה, מובילות אשלג וברום מתוצרת ים-המלח לעולם כולו.

 

באופן מוזר וסמלי, נחשפו רגע לפני הקמת מדינת ישראל מגילות קומראן. יגאל ידין, שהקדיש שנים רבות לחקר ההיסטוריה היהודית של מדבר יהודה, הציג את הגילוי כבעל משמעות מיוחדת: נראה, כך טען ידין,  שהמגילות חיכו אלפיים שנה-  מחורבן יהודה ועד שחזרו היהודים לחיות חיים ריבוניים במולדתם.

 

ממלחמת השחרור ועד 1967

 

מאורעות מלחמת השחרור הביאו לנסיגה היהודית הכואבת מהחוף הצפוני ולהרס ההתישבות בצפון ים-המלח. יש הטוענים עד היום כי ניתן היה להגן על החוף הצפוני. הנסיגה ההיא והרס ההתישבות הותירו צלקת בליבו של כל מי שלקח חלק בפיתוח ים-המלח לפני קום המדינה.  בסוף המלחמה נקבע קו הגבול בין ישראל לבין השטח שבשליטת הירדנים מעט צפונה לעין-גדי.

עד שנת 1967 פיתחה מדינת ישראל את האזור הדרומי של ים-המלח.

בשנת 1952 הוקמה חברת "מפעלי ים-המלח" על יסודות חברת האשלג הא"י של נובומייסקי. מעטים יודעים שבשנות החמישים החליטו המוסדות המיישבים שעובדי מפעל ים-המלח לא יחיו סמוך למפעל, "כי לא ראוי לחיות כאן". מעט אנשים, ביניהם יהודה אלמוג מראשוני החלוצים באזור, נאבקו על זכותם לחיות במקום הנמוך בעולם.  עובדי מפעלי-ים המלח הועברו ממחנה סדום הותיק לנגב, והוסעו לעבודה מדי יום.  

אך המאבק על הזכות לחיות בים-המלח לא נפסק. בשנת 1953 הוקמה היאחזות הנח"ל עין-גדי.  למרות התנגדות גורמים שונים שלא האמינו ביכולת האדם לחיות בעידן המודרני בחבל ים-המלח, פותחו כאן במהלך השנים הבאות אתרי תיירות ומסחר, שומרו ונחקרו אתרים היסטוריים, וים-המלח היה ליעד חשוב בפעילויות נופש, תעשיה והתישבות. בתחילת שנות ה-70 הוקמו נאות הכיכר, נווה זוהר ועשור אח"כ עין תמר. הדרום היה לחלק מתנופת הפיתוח  שחוללה מדינת ישראל בפריפריה ובמדבר, למרות בידודו וריחוקו ולמרות שמעט מאד אנשים האמינו שאפשר לגור באזור השונה והמיוחד הזה.

 

1967 – שנת המפנה

 

מלחמת ששת הימים החזירה את האחיזה בצפון ים-המלח לשליטה יהודית-ציונית. באופן לא מפתיע היתה הרוח המיישבת החדשה באזור קשורה לרוח שבה הוקמה ההתישבות היהודית באזור עוד לפני קום המדינה.

הישובים שהוקמו במהלך שנות השבעים והשמונים בצפון ים-המלח היו ישובים חקלאיים ושיתופיים. ארבעה קיבוצים ומושב היו חלק מקו ההתישבות על פי מתווה תכנית אלון. פעולת כיבוש הקרקע נעשתה מול כוחות הטבע – המלח, החום, השיטפונות והאדמה הדלה.

רצועת האדמה הצרה בין הים לבין המצוק מאזור עין גדי-ועד לערבות יריחו הפכה יעד לפיתוח חקלאי מודרני. כביש עין פשחה - עין גדי חובר, ועם המהלך הזה חוברו מטולה ואילת לכביש הארוך בישראל, כביש 90. עין גדי וישובי הכיכר בדרום ים-המלח חוברו לירושלים ולתל אביב בציר תנועה תוסס. עד לסלילתו של הכביש היתה הנסיעה מעין גדי למרכז הארץ אך ורק דרך הנגב.

קלי"ה, מצפה שלם, אלמוג, ורד יריחו, בית הערבה ואבנת הוקמו בצפון ים-המלח. צינורות מים הונחו, מטעים ושדות הלכו והתרחבו. מוסדות חינוך ותרבות, דרכים ומקורות פרנסה חיזקו את הנוכחות באזור.    

עד סוף שנות השמונים היה חופו הישראלי של ים-המלח משובץ ישובים ישראליים מתפתחים, המדבר נצבע בהמוני מטיילים ונופשים, וחלקות אדמה מלוחות הפכו למשטחים ירוקים ולמטעים מניבים.

בתחילת שנות התשעים הוקמה המועצה האזורית מגילות ים-המלח. המרחקים הגדולים בין דרום ים המלח וצפונו, כ-90 ק"מ, יצרו צורך בהתארגנות חדשה לטובת המתישבים ולטובת פיתוח האזור.

 

העשורים האחרונים

 

האינתיפאדה הראשונה והסכמי אוסלו העלו שוב את סימן השאלה לגבי עתידו של האזור. החוף המערבי של ים-המלח היה ליחידה אחת בעקבות מלחמת ששת הימים לאחר 19 שנים של הפרדה, ועתה היו שדרשו לבצע את ההפרדה שוב.

למרות סימני השאלה, דווקא שנות התשעים היו שנים של צמיחה ופעילות כלכלית וחברתית ענפה שכללו גם את הצמיחה בעיר יריחו השכנה. תיירים מכל העולם הגיעו לחזות באזור המתעורר לחיים חדשים. יהודים, מוסלמים ונוצרים מצאו עניין באתרים היסטוריים הקיימים באזור. נופשים מצאו עניין ביתרונות הטבעיים של ים-המלח. תיירות המרפא והמרגוע תפסה את מקומה הראוי. שבילי המדבר התמלאו מטיילים ובימי חג קשה היה למצוא מקום לינה ואף לנוע על הכביש.

המהלך ההתיישבותי שהחל בסוף המאה ה-19 הבשיל, וים-המלח חזר להיות מוקד פעילות בלתי נפרד מהארץ הנושבת. כאילו הצליח האדם לדחוק את המדבר הרחק למקום אחר.

 

שנת 2000 היתה אמורה להיות שנת השיא של הפעילות באזור אך למרבה הצער שטף את הארץ גל אלימות וטרור שפגע במרכז ובפריפריה, בחזק ובחלש. למרות שבאזור ים-המלח נשמרה הרגיעה והשקט והשלווה כמעט ולא הופרעו במהלך השנים הקשות של האינתיפאדה השניה, סבל האזור בעיקר בשל מיקומו. מעט ישראלים נעו על כביש הביקעה מצפון, ומעט הסכימו להגיע לים-המלח מירושלים.

למרות הכל, האווירה המיוחדת והיתרונות הגדולים לא השתנו בגלל המצב. וודאי לא השתנו התנאים לקיומה של חקלאות איכותית. וכך, כשהחלה מתקפת הטרור לדעוך, חזרו צפון ים-המלח והדרך הצפונית לעין גדי להיות יעד איכותי לתיירות,  והחיים החלו לחזור למסלולם.

 

השאלה האקולוגית

 

מראשית המאה ה-20 עושה האדם על חופי ים-המלח ככל יכולתו לנצל את משאבי הסביבה ולתועלתו הכלכלית.

הפעילות המואצת נותנת את אותותיה  בתחומים שונים:

 

בתשתיות הפוגעות בקו הנוף ובעולם החי והצומח.

בתוצרי הלוואי של תהליכי תיעוש וחקלאות אינטנסיבית שפוגעים בסביבה .

בפעילות תיירותית שאיננה חוסכת מהמדבר ומחופי הים את סימניה הבלתי ניתנים לתיקון.

מעל הכל – מניעת הזרימה החופשית של מי נחלים מכל עבר על ידי סכרים קידוחים ושאיבות לטובת האדם הדורש מים. ים-המלח מיובש על ידי גורמים רבים ומים שבעבר הגיעו אליו בדרכי הטבע נמנעים ממנו והנזק כולו הוא מעשה ידי אדם.

הירידה הדרמטית במפלס מי הים זכתה לפרסום רב בעיקר בשל הופעת הבולענים, ובשל היעדר פתרון מיידי להבטחת תשתיות ולשימור אוצרות הטבע כפי שהכרנו אותם.

תכניות הצלה ופיתוח עולות ונבחנות. למתישבי ים-המלח ברור כי עתידו של הים תלוי באנשים החיים לאורך חופיו, באנשים המתפרנסים מאוצרותיו ובעיקר במידת האחריות שיפגינו מקבלי ההחלטות ברמה האזורית והעולמית.  

 

מבט לעתיד

 

עשרה ישובים ישראלים מקיפים היום את ים-המלח ממערב. העיר יריחו מצפון גם היא חלק מהאזור. עם תחילת האלף השלישי סביבת ים-המלח ממשיכה לחפש את זהותה בין רוח המדבר המכלה והשורפת לבין חיי הקבע והצמיחה שנוצרו במזרח התיכון. זהו אזור בו עולים ומופיעים חלומות, רעיונות מגובשים ותמורות מרחיקות לכת  מצד אחד, ומהצד השני מתקיים בו הרצון  לחיות חיי שלום ושלווה, חיים של שכנות  טובה, עקביות והמשכיות. אזור הנע בין האמונה בצדקת הדרך לבין הרצון בחיים טובים.

כך היה באזור ים-המלח עוד בימי קדם, וכך זה היום. 

ים-המלח חווה תנופת פיתוח גדולה במאה השנים האחרונות. בימים אלו ממומש את החלום ומורחבים הישובים הצעירים.  הגדלת הישובים וקליטתן של משפחות חדשות הופכים את חלומם של ראשוני המתיישבים בים-המלח – להקים ישוב בעל זיקה חברתית וקשר לסביבה מהמיוחדות בעולם – לעובדה.  חידוש הנוכחות היהודית בים-המלח הפך מחזון למציאות.

האחריות הינה של המבקר בלבד, והמועצה אינה אחראית בכל צורה שהיא לטיב ו/או לתוכן האתר והאמור באתר הינו בגדר המלצה בלבד

עיצוב: Ronnie Baruch | תכנות: tq.soft

נגישות