גאולוגיה

ים המלח שוכן בשבר הסורי אפריקני

השבר הסורי אפריקני – שבר גאולוגי מסוג שבר העתקה, שנמשך מצפון לדרום, מדרום תורכיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, מפרץ אילת, ים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. השבר באורך של כ-6,000 ק"מ, וברוחב של בין 7 ל-20 ק"מ, ואחראי לרעידות האדמה באזורנו. השבר מוחלק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום):

בקע ים המלח - מדרום תורכיה ועד לים סוף

מפרץ אילת וים סוף

הבקע האפריקאי, מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום

אזור ים המלח (שהוא דרום בקע ים המלח) נמצא החלק הנמוך ביותר של השבר והחלק היבשתי היחיד שהינו מתחת לגובה פני הים (נקודת המינימום היא בים המלח כ-400 מטר מתחת לפני הים).

השבר מפריד בין הלוח האפריקני ללוח הערבי. כאשר הלוח הערבי הועתק למרחק של כ־105 ק"מ צפונית ללוח האפריקני. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי המזרחי לו, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא בסביבות 4 מילמטרים לשנה,  בשבר סנט אנדראס 4 סנטימטרים לשנה.
במקומות בהם הקו המפריד בין הלוחות נמצא בזווית חיובית נגד כיוון השעון) יחסית לכיוון התנועה היחסית ביניהם, הלוחות מתרחקים זה מזה, ונוצר בקע שמתרחב. כך קורה בים המלח ובים סוף, שהוא מבחינה גאולוגית אוקיינוס צעיר. לעומת זאת באזורים בהם הזווית הזו היא שלילית, הלוחות נלחצים זה לזה, ונוצרים רכסי הרים, כמו רכס הרי הלבנון, ורכס הרי מול הלבנון, וכן הר החרמון.

ויקיפדיה