78 שנה להקמת בית הערבה
ביום י"א באדר, 21 במרץ 1940, נוצקו היסודות לבתי הקבע הראשונים במחנה שהוקם בקיץ 1939 בצפון ים-המלח.
בית הערבה הוקמה על ידי צעירים חברי הקיבוץ המאוחד שתכיננו כבר בשנת 1934 להקים קיבוץ בדרום ים המלח, בעברו המזרחי של הים.
לאחר שהבינו כי לא יוכלו לעשות זאת מסיבות פוליטיות-מדיניות, ביקשו אנשי הקיבוץ את אישורו של משה נובומייסקי, הבעלים ומייסד חברת האשלג שפעלה בים-המלח, להקים ישוב בשטח המפעל בצפון הים, על גדת הירדן.
בשטח כבר פעל חבר קיבוץ רמת רחל, משה איזקוביץ', שהוכיח שניתן לגדל גידולים חקלאיים באדמה המלוחה בעזרת שטיפה במים מתוקים.
למרות חוסר אמונה של גורמים רבים ביכולת לקיים חיי קהילה ומשק חקלאי במזג האוויר ובתנאים קשים, הצליחו חברי בית הערבה והגופים שתמכו בה (תנועות נוער, הקיבוץ המאוחד וחברת האשלג בעצמה) ישוב לתפארת: למעלה ממאה חברים, עשרות ילדים, מאות דונמים של חקלאות , בריכות דגים, לול, רפת ועוד עמדו על האדמה המלוחה תוך שנים ספורות.
הנחת אבן הפינה לבית הערבה בי"א באדר, במקביל לפרוץ מלחמת העולם השניה, היתה ציון דרך חשוב בנסיונות הציוניים להאחז בחבל ים-המלח. אחד ממנהיגי ההתישבות באזור היה יהודה קופילביץ' אלמוג, ממקימי גדוד העבודה ע"ש טרומפלדור ומחבריו בארגון החלוץ.
החלוצים בחרו להקים קיבוץ על אדמה עקרה, נטושה, לצד האדמות הפוריות של העיר יריחו. הם בחרו להתישב לצד מפעל האשלג ולצד העיר יריחו מתוך תפיסה של השתלבות, ולא מתוך תפיסה של עימות ויצירה של מתחים.
הם בחרו להראות שהתישבות היא מעשה של הפרית השממה, של שינוי יעוד האדמה, של לחימה בטבע ומאמץ לשנות את הגורל של העם היהודי.
רוב רובם של הצעירים שעשו את המעשה החלוצי היו בני נוער מהעיר. חלקם הגיעו מאירופה. הצלחתם היתה עדות לכך שיהודים יכולים לשנות את הארץ הזו, להפוך אותה לירוקה וראויה להתישבות לצד האוכלוסיה הערבית הקיימת, ולא בהכרח לעומתה.
כשנדרשו לעמוד על המשמר עשו זאת בלי להסס.
תשעה מחברי בית הערבה נפלו בפעולות איבה ובקרב. במהלך מלחמת העצמאות נאלצו מתישבי בית הערבה והשכונה העברית של עובדי חברת האשלג (הוקמה בשנת 1933) בצפון ים-המלח לנטוש את בתיהם בפקודת צה"ל. חלקם סייעו בהגנה על סדום הרחוקה כשהם נתונים במצור שבעה חודשים, עד שחרורם על ידי לוחמי הפלמ"ח שהגיעו מדרום.
מאז ועד היום חלפו 75 שנה. מקימי בית הערבה ההיא הקימו את הקיבוצים כברי וגשר הזיו בגליל המערבי. שאר תושבי צפון ים-המלח התפזרו בארץ.
מאז שנת 1967 אנחנו נאחזים באזור שהיה בית ציוני עוד לפני קום המדינה.
כמו אז, ההתיישבות בצפון ים-המלח מתאפיינת בחיים של יחד, במפגש בין פיתוח חקלאי לבין שמירה על אוצרות הטבע המדברי, ובמאבק בלי פוסק על הלגיטימציה לחיי קבע על גבולה המזרחי של הארץ, לצד השכנים.
להבדיל מתל חי, נעזבה בית הערבה ללא קרב. את הקרב על עיצוב הגבול של ישראל הצעירה עשו חברי הקיבוץ בסדום. על צפון ים-המלח נאלצנו אז לוותר.
ולמרות ההבדל, ראוי להזכיר כל שנה שהמטרה הגדולה של ישוב הארץ לא איבדה את הרלוונטיות שלה, גם בעידן המקלדת והאלחוט. ההתישבות חשובה גם כיעד ממשי וגם כדרך חיים.
הלוואי ונדע לעשות זאת כמו שהיו תל חי ובית הערבה: ביחד, בדגש על חיי קהילה ופיתוח חקלאי ותעשייתי, קשר אמיתי ואחראי עם הסביבה, בשמירה על קשר עמוק עם החברה הישראלית ולא בניתוק ממנה, בחיים לצד השכנים ובצפיה לחיים של שלום – ועם נכונות מלאה ואמיתית לצאת ולהגן על החיים כשרוחשות רוחות המלחמה.
ללמידה ולהיכרות עם אופיה המיוחד של קיבוץ בית הערבה ההיסטורי אני מצרף חלק ממגילת היסוד שהוטמנה ביסוד הבית הראשון באותו מעמד, ביום י"א באדר תש', מרץ 1940:
"ליום יריית אבן הפינה לבית הראשון בקבוצת החוגים בצפון ים המלח , קודרים היו פני העולם כולו, קודר היה גורל אחים בארצות הגולה, קודרת היתה אדמתנו, מתנכרת ואכזרית, כאשר היינו מניחים בי"א באדר א` תש` את אבן הפינה לביתנו הראשון בערבות יריחו. ואולי לכן מניחים היינו אבן פינה זו כשהשמחה בלבנו. כי אמרנו בית אנחנו בונים לחברת אדם חדשה אשר לשלום פניה ולאשר כל האדם. בית אנחנו בונים ליהודי שהוא דווי, נדכא, ונרדף ועשוק בכל. בית אנחנו בונים לכל נער עברי בארץ אשר לבו איתנו. שמחה היתה בלבנו כי אמרנו: ישוב חדש הוקם בארץ , ארץ חדשה כבשנו לנחלה. ארץ אשר לא לנו היתה עד עתה. ישוב חדש נוסף לישוב העברי בארץ, להסתדרות העובדים, למחנות העולים, ולקבוץ המאוחד. העמיסו נערים עבריים בארץ, בנים לאבות בלא מולדת , בנים לאבות חסרי קרקע מפעל חדש על כתפיהם כי רכות, למען תחשלנה ותגדלנה הכתפים והיו איתנות. שמחים היינו כי ראינו והנה כח בנו. כי למלחמה יצאנו בטבע קשה וחזק ותעל סערת המלחמה בקרבנו , ותיטב בעיננו באשר אמרנו : הלחם אשר ברב עמל נוציא מאדמתנו ימתק לנו, כי בזעתנו זכינו לו, כי מתחלקים היינו בו, כי בעולם של גזל אכלנו בצדק וביושר לחם. לכן קראנו לכל ששמח בשמחתנו לשמוח איתנו היום, אשר נועד להפרת הקללה.
היום אנו מייסדים את ערבות יריחו. יבואו הבאים והציבו דלתיים ופתחו שערים!"
(מתוך: שותפות במעשה הבריאה, צביקה דרור)
אוד איזק
מנהל מח' חינוך
האחריות הינה של המבקר בלבד, והמועצה אינה אחראית בכל צורה שהיא לטיב ו/או לתוכן האתר והאמור באתר הינו בגדר המלצה בלבד
עיצוב: Ronnie Baruch | תכנות: tq.soft