>

מכתב להורים בימי קורונה

הורי מגילות היקרים,

לפני כשבועיים וחצי עברנו בבת-אחת ממציאות אחת למציאות אחרת, בה מסגרות החינוך והחוגים נסגרו, פעילויות הפנאי צומצמו ושגרת העבודה, הזוגיות והסביבה החברתית-משפחתית הופרה. השגרה החדשה שכעת בה אנו חיים, מזמנת לנו אתגרים רבים לצד הזדמנויות ומעוררת רגשות שונים ומגוונים.

כמה נקודות חשובות להתמודדות שלנו כהורים, הן עבור עצמנו והן עבור ילדינו:

מתן מידע מתאים לילד בהתאם להתפתחותו- חשוב לפתח שיח ישיר הכולל מידע אמיתי, ללא פרטים מיותרים או הצפה באמצעות אמצעי התקשורת השונים. היו מוכנים לכל שאלה שתעלה מהילדים וענו להם ברמת גילם. כדאי לשדר אמון במערכות השונות- שבכל העולם מיטב המוחות מנסים למצוא חיסון לנגיף, שכוחות הבטחון והבריאות עושים כל שביכולתם כדי לשמור על בריאותינו ושגם אנחנו שומרים על עצמנו.

"הטענה" עצמית- אנחנו כהורים עושים את הטוב ביותר שאנו יכולים במציאות לא שגרתית. מותר לנו להרגיש לעיתים מותשים, טרודים וחסרי סבלנות ושלא תמיד אנו מצליחים לשמור על שגרה או לייצר לו"ז מסודר. חשוב שנקח ככל ניתן גם רגע לעצמנו, להטעין את עצמנו בדברים שמאזנים אותנו, כמו: האזנה למוסיקה, שיחה עם חבר/בן משפחה, מנוחה, פעילות גופנית, תפילה או כל דבר אחר שמיטיב איתנו.

שמירה על קשרים- אחד הקשיים הבולטים במצב זה הוא המרחק הפיזי מהמשפחה, החברים ומאנשי הצוות החינוכי. ללכידות החברתית יש כוח מרפא ותומך וחשוב לעודד קשרים חברתיים ומשפחתיים דרך הווטסאפ, הזום, הסקייפ ושיחות טלפוניות. דגש מיוחד ניתן לגבי הקשר עם הסבים והסבתות. הילדים לומדים מאיתנו ההורים, שהמרחק הוא מתוך אהבה ושמירה על בריאותם וכי צעירים עלולים להדביק מבוגרים.

שתפו את ילדיכם בתקופות חירום שאתם עברתם כילדים- אפשר לספר על מלחמת המפרץ, מלחמת לבנון השנייה או כל תקופה אחרת. שתפו בחוויה של להיות ילד במצב כזה. מה הייתם עושים כל יום? האם הגן או בית הספר עבד? איך למדתם? האם פחדתם? ומה עזר לכם להתגבר? זו הזדמנות לשיתוף בינכם והעלאת תחושת הבטחון של הילדים.

התמודדות עם תגובות למצבי לחץ- ילדים עשויים להגיב בדרכים שונות ואופייניות למצב ואתם ההורים יכולים להקל עליהם, על-ידי תשומת לב אישית, שגרת אכילה ושינה סדירה, ביטוי רגשות במשחק או בציור, חיבוק ועוד. תגובות אופייניות יכולות להתבטא בהיצמדות להורה, בעיות אכילה, בעיות בהרגלי ניקיון, קשיי שינה, תוקפנות, מצב רוח ירוד, מיחושים פיזיים וכדומה. במידה וילדיכם סובלים מהתנהגויות אלה לתקופה ממושכת או שקיימת החמרה, חשוב להיוועץ באיש מקצוע.

תקשורת ומתן מקום לתחושות- הרבו בשיח אחד עם השני, שתפו במה שעובר עליכם, מה אתם חושבים ואיך אתם מרגישים. זו הזדמנות ליזום שיח פתוח ברמה המשפחתית וברמה האישית. ייתכן שיהיו בבית ביטויים של כעס, תסכול, עלבונות וסערות רגשיות. כל רגש הוא לגיטימי ואפשר להכיר ברגשות האלה: "אני רואה שאתה מאוד עצבני/כועס עכשיו", "אני מרגישה שאני לא במיטבי כעת" ולנסות לחזור לוויסות הרגשי ולאווירה רגועה בבית.

הכרת הטוב-אפשר שבסוף כל יום, כל אחד מבני המשפחה יגיד משהו אחד לפחות שהיה חיובי עבורו ביום זה. פעולה זו ממקדת אותנו ואת ילדינו במחצית הכוס המלאה ומחזקת את החוסן הנפשי.

 

במציאות לא שגרתית זו, סימכו על האינטואיציות שלכם כהורים ועל יכולות ההתמודדות והחוסן שלכם ושל משפחתכם. בתקווה לימים טובים ובריאים עבור כולנו,

 

ענבר שלו

מנהלת השרות הפסיכולוגי-חינוכי

האחריות הינה של המבקר בלבד, והמועצה אינה אחראית בכל צורה שהיא לטיב ו/או לתוכן האתר והאמור באתר הינו בגדר המלצה בלבד

עיצוב: Ronnie Baruch | תכנות: tq.soft

נגישות